תקציר:

1972, ויסקונסין. אלישה וֶסטרן, דוקטורנטית מבריקה למתמטיקה באוניברסיטת שיקגו, מגיעה באוטובוס לבית חולים פסיכיאטרי ומתאשפזת שם מרצונה. היא רק בת עשרים, ובתיק היד שלה שקית ניילון ובה יותר מארבעים אלף דולר, שהיא מתעקשת למסור לפקידת הקבלה. פרט לדמות ילד שכפּוֹת ידיו מזכירות צורת סנפירים, ודמויות נוספות שרק היא הוזה ורואה, לא מלווה אותה איש; רק זיכרונות ילדותה, תשוקתה למתמטיקה וגעגועיה העזים לאחיה האהוב בובי, שנמצא באיטליה והוא שרוי בתרדמת בעקבות תאונה על מסלול המרוצים. בשבעה מפגשים עם המטפל שלה נפרשׂת תודעתה של אלישה, ואל מולה עולות שאלות בדבר ש פיות, תפיסת מציאות, אֵבל ואהבה על צורותיה, כמו גם תהיות על אופן ההקשבה הטיפולי וגבולותיו. סטלה מאריס העדין והאלגי מסופר כולו מהזווית של אלישה, והוא החלק השני והמשלים של 'הנוסע', החלק הראשון, שמסופר מנקודת מבטו של בובי, אחיה הגדול. ביצירה מונומנטלית זו - שחותמת את מפעלו הספרותי של מקארתי, שבו הִרבה לעסוק בשאלות של גבריות ואלימות - הוא בוחר לראשונה להתמקד באישה ובעולמה. קוֹרמאק מקארתי, שהלך לעולמו בשנת 2023, נחשב לאחד מגדולי הסופרים האמריקאים בני זמננו. יצירתו תורגמה לעשרות שפות וזיכתה אותו בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס פוליצר, פרס הספר הלאומי ופרס חוג מבקרי הספרות הלאומי. ספריו 'הדרך' ו'קו–אורך דם או אדום של ערב במערב' ראו אף הם אור בסדרה לספרות יפה. -- מהכריכה האחורית.