תקציר:

"השדרן דיווח על יריות בכיכר. רצתי לטלוויזיה, בתקווה שקריאות ה'סרק סרק' נכונות. בדרך לקחתי ספר תהילים ומלמלתי תפילה לשלומו של ראש הממשלה. כשעה וחצי לאחר מכן עמד בפתח בית החולים איכילוב איתן הבר והודיע: 'ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה'. פרצתי בבכי". "כמה ימים לאחר הבחירות לכנסת ה־19, הזמין ראש הממשלה בנימין נתניהו את יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ' לפגישה בביתו. מתוקף תפקידי כראש המטה שלה, הצטרפתי. בסיום הפגישה, בעודנו עומדים לצאת, נתניהו פנה אל שלי ושאל: 'מה בחור עם כיפה עושה אצלך?' לא חיכיתי לתשובתה ועניתי: אתה יודע, לא כל הדתיים ימניים - היהדות שייכת לכולם". כך מתאר יאיא פינק את האירוע המכונן הראשון בחייו, בעודו בן 11, שטמן את הזרעים שעיצבו את השקפת עולמו היהודית, הציונית והליברלית, ואת המפגש שהתקיים בשנת 2013 עם נתניהו, שעמל כבר אז על הפרדה דיכוטומית בין חלקי העם. בספרו הראשון "זאת היהדות שלי" משרטט פינק את קריאת הכיוון שלו למדינה טובה יותר וראויה לילדים ולנכדים של כולנו. התקווה, שמהווה לו קורת גג, והמוטו שלו, שלפיו ייאוש הוא לא תוכנית עבודה ואופטימיות היא עמדה פוליטית, שזורים בספר ומוכיחים שהדבר אפשרי. יאיא פינק הוא רב־סרן במילואים, ממובילי המחאה למען ישראל יהודית ודמוקרטית, מייסד לובי 99, דמוקרטTV, מטה המילואימניקים לגיוס שווה ועלון השבת הליברלי. -- מהכריכה האחורית.